פרשת השבוע: פרשת אמור
פרשת אמור ממשיכה את עיסוקו של ספר ויקרא בקדושה, ומזמינה אותנו להעמיק בשלושה תחומים מרכזיים: קדושת הכהנים, קדושת הזמנים, וקדושת הדיבור והמעשה
הפרשה פותחת בדרישה מהכהנים לשמור על רמת טהרה רוחנית גבוהה, מתוך תודעה שהם שליחי העם במקדש. התורה אינה מתעלמת מהחיים, אך מציבה רף מוסרי גבוה למנהיגות הרוחנית.
בהמשך עוברת הפרשה אל מועדי ישראל – מהשבת ועד חג הסוכות. כל מועד מופיע בלוח השנה כתזכורת לכך שהזמן עצמו יכול להפוך לכלי של קדושה. התורה מלמדת אותנו לעצור, להתבונן, ולחגוג את המחזוריות שמעניקה משמעות לחיים.
הסיום מציג את סיפור המקלל – אדם שיצא מתוך עם ישראל אך בחר בדיבור אלים ומחלל. זהו תזכורת עזה לעוצמה שיש למילים, ולחובה לבחור בהן באחריות.
פרשת אמור קוראת לנו להרים את המבט, לכבד את הזמן, לכבד את הזולת, ולזכור שהקדושה מתחילה לא רק בבית הכנסת – אלא גם במילים שאנו אומרים ובמעשים שאנו עושים בכל יום.
