ההיסטוריון האשדודי מוציא למכירה את הפולמוס הנחשק בקרב יהודי ירושלים
במחיר התחלתי של 3,500 אלף דולר! ההיסטוריון האשדודי חנוך ברנד מוציא לאור את המסמך העתיק שכל יהודיי ירושלים חיפשו עשרות שנים
היסטורי, הפולמוס בקהילות תלמידי הגר"א בירושלים והשכנת השלום בין הספרדים לאשכנזים. המסמך המקורי, אבן דרך מימי הקמתו של היישוב הישן בירושלים. עליית הגה"צ רבי משה ריבלין מגיד מישרים משקלוב לירושלים, מסמך בחתימות רבי ישעי'ה ברדקי וחתימות של רבני ירושלים רבי נטע הגדול בן המקובל רבי מנחם מנדל משקלוב. תר"א – תר"ב 1841/1842
המסמך המקורי שהביא לפריצת דרך בימי הקמתה של היישוב הישן בירושלים.
רקע: בשנים הראשונות לעליית תלמידי הגר"א לארץ הקודש הקהילה הייתה קטנה יחסית והם קבעו את בית מדרשם בשכירות בבית מדרשו של רבינו האור החיים הקדוש, לקראת שנות הת"ר גדלה קהילת תלמידי הגר"א ותלמידיהם בירושלים והוצרכו לתמיכה נוספת על התמיכה שהגיעה מהכולל המרכזי בשקלוב שעבר לווילנה, ומצאו את קהילת אמשטרדם שלקחה חסות על כל יוצאי אירופה ואף הקימה בעבור זה את ועד פקידים ואמרכלים(להלן: 'פקוא"מ'), בראשות הבנקאי ההולנדי רבי צבי הירש להרן. מה שיצר שני כוחות רבי השפעה מצד אחד ועד פקוא"מ שהביא סכומים גדולים לטובת הישוב האשכנזי ומצד שני הוועד הווילנאי שהיה הכוח הרוחני המניע את הישוב, בשלב מסוים שמע רבי צבי הירש להרן כי העדה גודלת וצריכים בית כנסת ובית מדרש, ולכן הרים תרומה גדולה לצורך זה וכן תרומה גדולה לקניית חצר עם בתים אחדים.
בשלב זה פרצה מחלוקת שפילגה את הקהילה לשני מחנות, מצד אחד, המחנה הווילנאי בראשותו של רבי נתן נטע בן המקובל רבי מנחם מנדל משקלוב 'רבי נטע הגדול', שחפץ לפדות את חורבת רבי יהודה החסיד שהייה בזה גם ניצחון מוראלי שהקהילה האשכנזית מצליחה להתבסס ולהרים ראש בירושלים ועמו החזיק גם רבי שלמה זלמן צורף, וחפצו להשיג חזרה מהממשלה את חורבת רבי יהודה החסיד שנלקח מהעדה עקב החובות הגדולים של העדה.
מצד שני עמד המחנה האמשטרדמי בראשותו של רבי ישעיה ברדקי ועמו רבי נתן נטע בן הגאון רבי סעדיה מתלמידי הגאון, שטענו שהיות וב"ה יש אפשרות לקנות חצר ולבנות בה את הנצרך, אז זה עדיף כיון שלזה יש אפשרות יותר בקלות ואף ייתכן שהממשלה לא תחזיר את החורבה.
וב"ה חפצו של רבי ישעיה ברדקי עלה בידו יותר בקלות ומהירות ואכן קנה חצר ובנה בה בית כנסת "סוכת שלום" עם חלונות פתוחים אל מקום המקדש וכן בנו מקווה ובית לראש העדה וכל הנצרך.
גם רבי נתן נטע הגדול לא שקט על שמריו ולאחר מאמצים והוצאות מרובות עלה בידו לגאול את חורבת רבי יהודה החסיד, ובשנת תקצ"ו כבר הצליחו לבנות את אחד מבתי החורבה ונקרא בית המדרש "מנחם ציון".
מאותה תקופה כל צד רצה לחזק ולהגדיל את שבידו, והמחלוקת בערה בכל עוזה עד שאמרו שאין בכל ירושלים של אז מי שיכול להשקיט את המחלוקת ולהביא להשכנת שלום בין הצדדים.
גם גאולת החורבה עלתה בדמים מרובים שצדו של רבי נטע הגדול לא הצליחו לעמוד בזה והוצרכו ללוות מבני עדות המזרח וגם מהגויים שגרו שם והלוואות אלו נשאו ריבית. כשלא הצליחו לפרוע בזמן נשאו ריבית דריבית ולמרות רצונו העז של הועד הווילנאי לעזור לפרוע זאת הצלחותיו היו רק הקלה פורתא ובבחינת די לצרה בשעתה וכמובן שדבר זה הסב צער רב גם לראשי ועד פקוא"מ באמסטרדם.
המצב החריף כל כך שחכמי עדות המזרח הסכימו לוותר על חלק מההלוואות שנתנו, העיקר לסיים את הסיפור וגם זה לא ממש עזר.
בשלב זה פנו קבוצת רבי נטע הגדול לוועד בווילנה, ואז נודע כי הגאון הקדוש רבי משה 'מגיד' ריבלין מגיד מישרים משקלוב, מתכוון לעלות לארץ הקודש, בעקבות כך פנו אליו גבאי וועד וילנה וביקשו שיקבל על עצמו לעמוד בראש העדה, להשכין שלום בעדה ולקבל על עצמו את כל העניינים הרוחניים וכן לשבת למשא ומתן מול חכמי הספרדים על מנת לסיים את הסאגה על ההלוואות שניטלו עבור גאולת חורבת רבי יהודה החסיד.
עמו עלה גם הגה"ק רבי שמואל סלאנט לימים רבה של ירושלים על מנת לשמש כמסייע על ידי רבי משה מגיד ריבלין.
לאחר קבלת העול הכבד על שכמו נסע בעצמו לקהילות ווילנה – מינסק וקרלין ולאחר מכן חזר לשקלוב ומשם החל במסעו לארץ ישראל כשהוא מצויד בכתבי מינוי מהגבאים דכולל ווילנה בחתימתם ובחתימתו של הגאון רבי יצחק בהגאון רבי חיים וואלוז'ינער וכן גבאי ורבני מינסק – קארלין ורבני עירו שקלוב שכותבים שהפצירו בו להישאר בעירם אבל ללא הועיל.
בחודש אדר תר"א הגיעו רבי משה מגיד ריבלין ורבי שמואל סלאנט לירושלים לאחר שהתעכבו בקושטא עקב מלחמת השולטן במושל מצרים מוחמד מחמוד פחה שמרד בשולטן.
בהגיעו לירושלים הראה לגאונים רבי נטע הגדול ורבי ישעיה ברדקי את כתבי המינוי והם הושיבו סופר שיעתיק בכתב יד נאה וברור את כתבי המינוי והם אישרו בחתימות! ידיהם שהם ראו את הכתבים המקוריים והכירו את החתימות והם מקבלים על עצמם את רבי משה ומסכימים להסכמות הגבאים והרבנים.
מתחת זאת מופיע 2 חתימות של כל אחד מהם בעצם כתב ידם, חתימה אחת היא החתימה הרגילה בכתב יד אשכנזי וליד זאת חתימה באותיות רש"י, כנראה שגם חכמי עדות המזרח יוכלו לקרוא את החתימות בקלות.
את המסמכים והחותמות על ההסכם שמצא ההיסטוריון מאשדוד, חנוך ברנד. יציג אותו בקרוב למכירה פומבית שהמחיר ההתחלתי עומד על סך 3,500 אלף דולר.
המכירה תתקיים ביום שני כח בתמוז ה- 17/723
