הצונאמי שלא היה: איך תקשורת ההפחדות שוב עבדה שעות נוספות?

הכול התחיל מרעידות אדמה חביבות לחלוטין ליד יוון. נכון, היו שם כמה טלטלות משמעותיות, והאי סנטוריני חווה לא מעט רעידות, אבל משם ועד לצונאמי קטסטרופלי שמוחק את תל אביב? הדרך ארוכה. אבל זה לא הפריע לרבים לקפוץ למסקנות, לתדרך את הציבור איך לברוח לירושלים ולהציע קורסי שחייה מזורזים.

כמובן, במוקד רעידת האדמה האמיתית עמדו לא הקרקע הרועדת, אלא כותרות ה-clickbait שהציפו כל פינה אפשרית. ערוצי החדשות חיפשו כל גיאולוג פנוי שיסכים להופיע ולספק "ניתוחים מעמיקים" – והציבור? הציבור בלע את זה כאילו מדובר בפרק חדש של "הישרדות".

המל"ל והפיקוד העורף לא נשארו חייבים, ופרסמו הנחיות מסודרות: אם אתם שומעים אזעקה, לכו לאזורים גבוהים, התרחקו מהחוף ואל תצלמו סטוריז. הכול טוב ויפה, רק שאף אחד לא באמת ידע אם יש על מה לדבר. כרגיל, הסכנה הייתה בגדר "אולי" – והאולי הזה הפך לקרקס תקשורתי.

ואז… כלום. לא גל, לא שפריץ, אפילו לא אדווה קצת יותר רצינית מהרגיל. הים נשאר במקומו, הדגים המשיכו לשחות, והישראלים הבינו שהם כנראה צריכים לחזור לשגרה, בלי חסקה ובלי גלגל הצלה.

אז מה למדנו מכל הסיפור הזה? כנראה ששום דבר. בפעם הבאה שתהיה רעידת אדמה ליד יוון, שוב נראה את אותן כותרות, שוב ניכנס לפאניקה, אתרים יפרסמו כתבות מפחידות בכדי להביא כניסות ושוב נגלה שהים שלנו רגוע בדיוק כמו קודם. ובינתיים? אפשר לחזור לחשוש מדברים חשובים באמת, כמו המחירים של החופשות ביוון הקיץ הקרוב.